אוף עם התאוריה והמודוסים והאקורדים האלה , מה אני עושה עם כל זה???

כמה הגיגים על שיטות לימוד אלתור

כמו שאתם יודעים אני לא חסיד של התפיסה שבה התאוריה באה לפני המוזיקה. אני חושב שזה לא הסדר הנכון. אני חושב שאנחנו צריכים להיכנס לאלתור דרך האוזניים קודם.

לימוד אלתור דרך סולמות, מודוסים, טנשנים, תחליפי אקורדים, רק מבלבלים את המאלתר בתחילת דרכו וגורם לתסכול שאנחנו נושאים עימנו אחר כך במשך שנים. אותו תסכול שגורם למחסום ופחד מהנושא - כל פעם שרואים דף עם אקורדים, אנחנו מתכווצים.

השיטה שבה אני עובד עם תלמידים היא כזו: אני נותן להם אקורד אחד פשוט לדוגמא - משולש של דו מז'ור (דו מי סול המנוגנים יחד על כלי הרמוני או מושמעים דרך אפליקציה כלשהי) ומבקש מהם להתחיל לחפש תוך כדי נגינה צלילים שנשמעים מתאימים לאקורד המנוגן. שימו לב שמדובר באקורד מז'ורי פשוט ללא 7 או אקסטנשנים אחרים.

תופתעו לדעת כמה תלמידים מתקשים מאד לנגן על אקורד בסיסי שכזה בעוד שהמחברות שלהם מלאות במודוסים, הרמוניות ואקורדים מתקדמים.

השלב הראשון הוא רק להבין אילו צלילים נשמעים "יפה" ו"מתאימים" לאקורד הזה.

בשלב השני אנחנו מנסים לחבר מנגינות מהצלילים שמצאנו מתאימים לאקורד.

כבר בשלב הזה, שהוא חיבור מנגינות ספונטניות מצלילים שנשמעים לנו מתאימים, אנחנו בעצם מאלתרים.

נכון שהאלתור עדיין לא נשמע ג'אזי, אבל ג'אז זה שפה ומבטא אשר נרכוש יותר מאוחר כשהאוזניים שלנו תהיינה מיומנות בדבר הבסיסי ביותר שהוא הקשר בין הראש אוזן ויד וכמובן הקשר בין הצלילים להרמוניה.

זה קצת קשור לסדנה שהעברתי לפני כמה שנים (נדמה לי לפני הקורונה), שקראתי לה סדנת "ראי" - ראש, אוזן, יד אבל זה סיפור מעט שונה ועם זאת קשור מאד.

חזרה לשלבי האילתור:

אחרי תקופה מסוימת של אימון על הלחנה של מנגינות על משולש מז'ורי, אני מאתגר את התלמיד עם משהו (צליל/צבע) חדש לגמרי:

המשולש המינורי.

אנחנו עוברים את אותם שלבים כמו במז'ורי ואז כשמרגישים ממש נוח אנחנו שמים את האקורדים האלה זה לצד זה ומתחילים להרגיל את הראש/אוזן/יד לעבור מאקורד מז'ורי למינורי תוך כדי שאנחנו מלחינים מנגינות עם הצלילים שלדעתינו הם הצלילים המתאימים.

II: C I C I Cm I Cm :II

דוגמה של ארבע תיבות שחוזרות הרבה פעמים עד שאנחנו מרגישים חופשי עם האקורדים האלה ושומעים והפנמנו את ההבדל.

זהו, שלב שלב, לאט לאט. שימו לב שלא הזכרתי את הסולם המזורי או את המודוס היוני למרות שהתלמיד הרגיל את האוזן שלו לנגן אותם בתרגיל למעלה בצורה טבעית.

האלתור הגיע מבפנים החוצה ולא ההיפך.

ככה אנחנו חושבים בסקסופון אינסטיטיוט 😉 🎷